O my mind!
You could not grasp the essence
Of the city of love you visited,
you must go back as you come here
Kabir, translation: G.N. Das
מסע הוא תמיד געגוע. הגעגוע טרם המסע, הגעגוע תוך כדי המסע, הגעגוע עם החזרה. געגוע בלתי פוסק.
גם במסע הזה, הייתי שוב במקומות בהם הייתי בתחילת 2013, אבל בכל פעם הטעם הוא אחר, לכן כנראה הגעגוע הוא בלתי פוסק.
ברישיקש תרגלתי אצל לואיז אליס http://www.ashtangacenter.com/ שמגיעה מארה"ב מספר פעמים בשנה. לואיז היא תלמידה של פטאבי ג'ויס והנוכחות שלה נפלאה. מעבר לאשטנגה היא עוסקת גם בטנטרה יוגה ומעבירה זאת בשיעורי הYin שמתרחשים אחר הצהריים, פעמיים בשבוע.
הגעתי לרישיקש אחרי תקופה בה אסור היה לי לתרגל אשטנגה במשך חודשיים, או לפחות כך ציווה עלי רופא (האלוהים של ה"מערב"?), אני כמובן צייתתי. תרגולי הYin מאוד עזרו לי להעביר את התקופה טרם נסיעתי, אבל להתחיל שוב לתרגל אשטנגה ברישיקש היה מאתגר. מאוד.
כל הזמן הייתי בגעגוע למוג'י היקרhttp://www.mooji.org/index.html שהיה ברישיקש בביקור הקודם שלי ומילא לי את הלב, או שהייתי בגעגוע לגוף ששריריו ידעו ימים טובים יותר, או שהייתי בגעגוע לצביקה, או שסתם הייתי בגעגוע כללי.
כשהתאפשר לי התנחמתי באלו פרנטהה. זה לא באמת עזר, אבל פחמימות תמיד מנחמות ולו במעט.
אז בין הנסיונות למלא את הלב, היו שני ביקורים באמריצר. אין לתאר את אוירת הקדושה במקדש הזהב ובמוזיקה המאלפת המנוגנת בתוכו. הדיסוננס בין השלווה שבתוכו ובין הכאוס שברחוב מחוצה לו יכולה לערער, אבל זהו ביקור שקשה לי לוותר עליו כשאני מגיעה אל תת היבשת.
מאמריצר (שלספר על האוכל שלה זה כבר סיפור בפני עצמו), טסתי לבנגלור ומשם בנסיעה של 5 או שש או שבע שעות (מי סופר?) הגעתי למייסור, מעוז האשטנגים. מייסור גם היא עיר נפלאה. היא לא מתוירת כמו רישיקש והיא מאוד מודרנית. עונג גדול היה לי להגיע לשם כי יש לי כבר ממש בית אצל סנדהיה הנפלאה שגם מבשלת עם המון אהבה וגם יש לה חדרים פשוטים ומתוקים בבית שנבנה בתחילת שנות העשרים של המאה הקודמת.
במייסור הגעגוע כבר היה נעים יותר, הגוף התחזק והחיבור עם הודו היה יותר הדוק הפעם. אז כך פעמנו הודו ולבי בקצב משותף. תרגול בחמש ורבע אצל וויג'יי קומר המורה הנפלא שלי http://www.ashtangasaadhana.com/ וביקורים רבים במקדשים. לא יודעת למה, אבל ביקרתי במקדשים רבים, הבעתי משאלות רבות, ברכתי משפחה וחברים ומשהו מכל זה כנראה חלחל פנימה.
באחת השבתות הלכנו לבקר במקומות שנקראים שרוונבלגולה, הליבדו ובלור ודווקא מכל המקדשים האלה מצאתי את עצמי מתבוננת באגם יפהפה, מתפעמת מיופיו, מתאחדת עם השקט האינסופי הזה ומחוסר המאמץ שקיים בטבע.
בהמשך המסע מצאתי את השקט של האגם הזה, שהיה בפאתי המקדש בהליבדו, בים התיכון. אני יודעת שזה נשמע שדילגתי על סיפור אחד או שניים אבל כך בדיוק זה הרגיש לי. כמו עפעוף של העין. פתאום אני כאן בארץ.
כשאני כאן המיינד שלי רוצה להיות שם וכשאני שם הוא רוצה להיות כאן, אבל כבר בגיל חמש למדנו שאין דבר כזה "שם". איזה כיף היה ללמוד יוגה עם רחוב סומסום.
ביום ראשון הקרוב, אשוב ללמד בסטודיו לבונטין, בסטודיו נעים ובפיור.
ב17/01 אערוך סדנה בסטודיו נעים שבסלמה 46 בין השעות 16 ל19. הסדנה תעסוק בגעגוע דרך תרגול סדרת הירח של מת'יו סוויני, שיחה וישיבה במדיטציה. פרטים נוספים על סדרת הירח ניתן למצוא בפוסטים ישנים יותר כאן בבלוג וכמובן לפנות אלי בטלפון 0528934123 או באימייל kerenor.ashtanga@gmail.com בכל שאלה, הרהור או בקשה. עלות הסדנה 105 ש"ח.
שבת שלום ונמסטה,
קרן אור
(ההורים של סידהי ואני בבומביי בערב בלתי נשכח של אוכל רחוב)
תגובות
הוסף רשומת תגובה